עד היום לא זוהה הגורם האחראי להתפתחות הפרעות אלו. הגישה הנוכחית גורסת כי הרקע הינו מולטיפקטוריאלי, כלומר מספר גורמי סיכון נוכחים בו זמנית ומובילים להתפתחות ההפרעות.

גורמי הסיכון כוללים:
חבלה לפנים או לצוואר – דוגמת מכת אגרוף, נפילה ישירה על הפנים, תאונה מסוג צליפת שוט (Whiplash);
פתיחה ממושכת של הפה תוך הפעלת לחץ על הלסת – במהלך ניתוח לסת, כתוצאה מהכנסת דרכי אויר בניתוח בהרדמה כללית (intubation), טיפול שיניים ממושך באופן קיצוני;
הרגלים המעמיסים על מערכת הלעיסה (Parafunction) – דוגמת לעיסת מסטיק אינטנסיבית, כסיסת ציפורניים, נשיכה של חפצים, הידוק שיניים, נגינה בכלי נשיפה;
הפרעות סגר- חוסר התאמה בין השיניים בסגירה;
גורמים פסיכולוגיים :מתח, חרדה ודיכאון;
מצבים חולניים כללים – דלקות מפרקים, מחלות הכוללות הפרעות תנועה דוגמת פרקינסון;
גורמים שבמבנה המפרק דוגמת גמישות יתר.

שכיחות: תלונות על קליקים, כאב מידי פעם, או הגבלה חולפת בפתיחת הפה שכיחות למדי ומגיעות לשיעור של עד 50%. 1-5% מהאוכלוסייה מתלוננים על הפרעות ברמה כזו הפוגעות בתיפקוד ובאיכות החיים ודורשות טיפול של מומחה בתחום.