אבחון קליני של ברוקסיזם נעשה על סמך צרוף של ממצאים סובייקטיביים- על פי דיווח המטופל ואובייקטיביים – בבדיקת הרופא. הדיווחים הסובייקטיביים כוללים דיווח של בן משפחה אודות קולות חריקת שיניים בלילה ושל המתרפא עצמו, אודות תחושה של כאב, קשיון או עייפות בשרירי הלעיסה עם היקיצה מהשינה. הסימנים בבדיקה כוללים: שרירי לעיסה מעובים ומפותחים בצידי הפנים , סימני שחיקה על השיניים וסימנים אופניים ברקמות הלחי ובלשון.

תהליך האיבחון כולל התייחסות לגורמים אחרים הקשורים לנזק לשיניים ואובדן חומר שן. הנפוץ ביותר מביניהם הינו פגיעה חומצית מצריכה מוגברת של מאכלים ומשקאות חומציים דוגמת שתיה מרובה של קולה, פרות הדר – במיוחד לימון , או מנוכחות חומצה בחלל הפה בשל הפרעות במערכת העיכול דוגמת "רפלוקס" המתבטא בצרבת.

מדידה אובייקטיבית של ברוקסיזם בשינה מתבצעת על ידי רישום הפעילות החשמלית של שרירי הלעיסה במהלך השינה (EMG ) במסגרת בדיקת שינה (פוליסומנוגרפיה), המבוצעת בד"כ במעבדת שינה. כלי זה מהווה "Gold standard" לאבחון ברוקסיזם לילי אך ישים לצורך מחקר בלבד.